לחזור לצורה הקדומה של הקליניקה 

המונח קליניקה הינו קדום וטומן בחומו משמעות עמוקה משניתן לשער.
במאמר זו אפרוש את משנתי אודות המושג ומדוע בחרתי בו לתאר את מקום המפגש התל אביבי של "סופיה - פילוסופיה יישומית".
מקור המילה 'קליניקה' מיוונית (Kline - מיטה) ומלטינית (Klinikos - של מיטה, Clinicus - המטפל בחולה המרותק למיטה), בהגדרה הלשונית מופיעה קליניקה כהוראה מעשית (כל שהיא לא רק רפואית) או מוסד מיוחד לטיפול באוריינטציה רפואית, בהשאלה למוסדות חינוכיים, פסיכולוגים ולמרפאים אלטרנטיביים.
בצורתה הפרה-היסטורית הייתה הקליניקה ידע שאסף הפרט על ידי התנסות אישית בדבר הדרך לשיכוך כאביו הפיזיים, ברבות הימים עם התפתחות השפה הועבר ידע זה בעל פה והיה נגיש לכל ובלתי אמצעי. החולה עצמו הוא יוצר הידע ולא היו פרטים בעלי ידע מיוחד - סודי, שרכשו את הידע במקומות מסוימים.
את הקליניקה בצורתה הפשוטה והטהורה ניתן לפגוש באופן מלא אצל היפוקרטס (460 - 377 לפנה"ס), אבי הרפואה המערבית ובן המאה ה-5 בה הומצא הכתב היווני ועדיין לא היה נגיש להמון. היפוקרטס הקים את בית הספר המערבי הראשון לרפואה (ישנם ממצאים על קיומו של בית ספר לרפואה במילניום ה3 לפנה"ס במצרים העתיקה) במסגרתו הוקצה הידע הרפואי לקבוצה נבחרת- אליטה אקדמאית, כמו כן פיתח שיטות פרקטיות לטיפול ובכך בהדרגה נזנחה התצפית יותר ויותר לטובת תפיסות הרופאים שהתרחקו ממיטת החולה וממשמעותה הקדומה של הקליניקה, שהפכה לארגון ורכישת הידע התיאורטי.
למרות כניסת הרפואה למוסדות אוניברסיטאיים לא פסקה לחלוטין הקליניקה לשמש מקום בו ההתנסות המעשית משמשת מקום ראשון לרכישת ידע, לפחות עד למאה ה- 18, שעם סיומה הפכה הקליניקה ליסוד הקבוע והיציב במקצוע הרפואי. זאת אל מול הקביעות הרפואיות שהופרכו לא אחת, עמדה הקליניקה כעלה תאנה לתלישות המקצוע וריחוקו מהחולה עצמו, תקופה זו מאפיינת את הרפואה כמתמקדת במחלות ולא בחולים, האדם התרחק ובמקומו ניצבו תיאוריות.
מגדולי המבקרים של המוסד הרפואי ניתן לראות את מישל פוקו (1984-1926) במסתו "הארכיאולוגיה של הידע הרפואי", שזיהה את מעבר המיקוד מהאדם אל המחלה, הפיכת הקליניקה לארגון האמת אודות המחלות ובכך לאפשר למחלה להתגלות באופן שיטתי, נעשה על ידי ביטוי שם המחלה. כך לאחר שהגדיר הרופא את "הבעיה" האובייקטיבית יוכל לטפל בה, הסובייקט הוא החולה אינו מרכז עבודתו של הרופא או במילים אחרות הוא פחות מרפא האדם ויותר מטפל במחלה.
הקליניקה לייעוץ פילוסופי, בניסיון להחזיר את הקליניקה למהותה הראשונית, האינסטינקטיבית, שמה את הנועץ במרכז, עולמו, ותפיסותיו הן הרלוונטיות לדיאלוג פורה, אמיתי בגובה העיניים.
אין בנמצא מטה-נרטיבים, תיאוריות על שאליהן משובץ הנועץ,
הנועץ הוא הפילוסוף ובחובו טמון המזור לכאביו.
קהילת וורשה 95, הדר יוסף, ת"א.

בברכת "דע את עצמך"
אמרי